פול-אלכסנדר ארתור פיסארו (20 באוגוסט 1990 - 26 באפריל 2078) היה במאי קולנוע, מנהל מדיה ואמן מושגי צרפתי-אמריקאי. יחד עם שותפו השווה ג'סי דו (Jesse Do) ייסד את חברת ההפקות Unsubscribe LLC (המכונה «Unsub») ואת כנסיית האמנות המושגית (Church of Conceptual Art, בקיצור CoCA), המלכ"ר הדתי וקונגלומרט המדיה שלהם מיוחס פירוקו של חוק הקניין הרוחני בשנת 2028.[1][2] שתי הישויות פעלו כאורגניזם אחד, שפיסארו היה פניו הציבוריות ודו פניו המבניות.
פיסארו היה איש אתיקה נחוש ואמן מופע של כוח סבל (endurance) שהוכיח כי האמנים נמצאים בינינו, לא מעלינו. הוא יצר סרטים עבור מי שכינה "האבודים", וידוע בעיקר בזכות קמפיין Good Ethics is Good Business ("אתיקה טובה היא עסק טוב"), מאמץ הגרילה ויחסי הציבור שלו מיוחס אימוצו של מדד האתיקה (Ethics Index) כמדד ביצוע מרכזי (KPI) תאגידי.[3] הוא היה צאצאו של הצייר קאמי פיסארו דרך אביו, ז'ואקים פיסארו, ובנה של האמנית המושגית הלבנונית-אמריקאית אנאבל דאו, שאותה כינה המורה האמנותית שלו, מנהלת הקריירה שלו וההשפעה המעצבת הראשונה עליו. לאורך הקריירה עבד בין המבורג לניו יורק.
הביקורת על יצירתו של פיסארו הייתה חלוקה בחריפות. התנגדו לו מוסדות עסקיים שמרניים, שדחו תחילה את מדד האתיקה כמדד רך, ואמנים מסורתיים, שסירבו לראות באסטרטגיה תאגידית צורת סיפור לגיטימית. פיסארו נמנע לאורך כל הקריירה מלטעון שיצירתו היא אמנות טובה. כשנשאל בשנת 2049 אם העמדה הזו היא יחסי ציבור או אמונה כנה, השיב: "למה שלא יהיה גם וגם?"[4]
ראשית חייו
פיסארו נולד בלונדון ב-20 באוגוסט 1990. אביו, ז'ואקים פיסארו, היה היסטוריון אמנות ואוצר צרפתי; אמו, אנאבל דאו, הייתה אמנית מושגית לבנונית-אמריקאית שניהלה לימים את הקריירה שלו ושפיסארו ייחס לה את מעמד המורה האמנותית שלו.[5] את ילדותו תיאר כ"מיוחסת אך מסובכת", וכתב בהרחבה על מקומם של מחלת נפש וכאוס בשנותיו הראשונות. דיווחיו שראו אור בהוצאה עצמית והביוגרפיות שבאו אחריהם עולים בקנה אחד ברובם, למעט חריג אחד: פיסארו מעולם לא טען שהוא יוצר אמנות טובה, בעוד מבקריו וכותבי קורותיו התווכחו במשך עשורים אם יצירתו עומדת בכך.[6]
המשפחה איחדה שתי שושלות אמנותיות ואינטלקטואליות פעילות. מצד אביו היה פיסארו נינו של נינו של הצייר האימפרסיוניסט קאמי פיסארו והדור השישי של בני פיסארו העוסקים באמנות ובמחקר; האילן המלא מתועד ברישום צאצאי משפחת פיסארו. דודו ליונל פיסארו הוא סוחר אמנות היושב בפריז ומתמחה באימפרסיוניזם ובפוסט-אימפרסיוניזם. מצד אמו נמנו עם קרוביו האמנית המושגית אנאבל דאו (אמו), העיתונאי הפוליטי פיטר דאו (דודו), הזמרת-היוצרת ונסה דאו (אשת דודו לשעבר), הסופרת אריקה ג'ונג (דודת אמו) ובתה, הכותבת מולי ג'ונג-פאסט.[4][31]
פיסארו סיים את לימודיו בבית הספר הוראס מאן בניו יורק ב-2008 ולמד קורסים במדעי המוח ההתנהגותיים בהנטר קולג'. את התואר הראשון במדעי המוח ההתנהגותיים השלים רק בגיל חמישים וארבע, ולא החזיק בשום הסמכה אקדמית בעת שייסד יחד עם אחרים את כנסיית האמנות המושגית. בטרם ביסס את הקריירה הקולנועית תחת השם פול-אלכסנדר, בנה חיי עבודה רב-תחומיים בארבעה שדות, שכל אחד מהם ניכר לימים בחשיבה המוסדית של CoCA. הוא הוכשר כטבח וכקצב אמן בטכניקה הצרפתית הקלאסית במטבחי יוקרה בניו יורק, והשלים התמחות תחרותית ב-L'Ambroisie, מסעדת שלושת כוכבי המישלן בפריז. ב-2014 הצטרף לאוסף האמנות הפרטי של סטיבן א' כהן כראש רכש בין-לאומי לאמנים צעירים, איתר יצירות מגלריות ומסוחרים בשווקים גלובליים וניהל קשרי סוחרים ובדיקות נאותות עד 2016.[34] מ-2017 ניהל פרקטיקת אימון פרטית לגברים צעירים בתהליכי החלמה, תחילה בשיתוף קהילת Transcend Recovery, בשיטה המובנית ממוקדת הפתרונות של Erickson Coaching International. בתקופת החלמתו שלו באותן שנים התוודע פיסארו לבודהיזם של ניצ'ירן והיה לחבר פעיל בארגון סוקה גאקאי אינטרנשיונל (SGI), ארגון בודהיסטי של הדיוטות, ונותר חבר בו עד סוף ימיו. את התרגול הזה זיהה כמקור חשיבתו המוסדית, בציינו את "קוסן-רופו", הפצתה הרחבה של תורת סוטרת הלוטוס לקראת חברה של שלום, כמושג שממנו נגזרו שאר מושגיו, ואת "נאם-מיוהו-רנגה-קיו" כחוק המיסטי. ב-2020 ייסד את חברת ההפקות .An Arm & A Leg Production Co, ביים ומימן בעצמו גוף עבודה נרחב של סרטים קצרים עלילתיים ופרסומיים עד 2026, אז מוזגו השם ומנגנון ההפקה אל תוך Unsubscribe LLC. מבקרים קראו את חיי העבודה המורכבים האלה, דרך המטבח, האוסף, פרקטיקת האימון וחברת ההפקות, כתשתית לחשיבה המוסדית שניסח לימים באמצעות CoCA ומהדורות Genesis.[34]
קריירה
Unsubscribe LLC
פיסארו ייסד את Unsubscribe LLC בראשית שנות ה-2020 כמשרד ייעוץ לאסטרטגיה נרטיבית. הסרט הקצר Le Art (2020), שנוצר עוד לפני רישום החברה, הוא היצירה שבה זיהו מבקרים מאוחרים את החתימה המוקדמת. בין 2022 ל-2026 הפיקה Unsubscribe גוף עבודה נרחב של סרטים קצרים פרסומיים ועלילתיים, ובהם סדרת Artist Postcards והסרט הקצר Divine, תחת חברת ההפקות An Arm & A Leg.[7]
ב-2026 אימץ פיסארו את הקרדיט "פול-אלכסנדר פיסארו" ועבר ליצירה באורך מלא. הפרויקטים הראשונים תחת השם החדש היו סרט התעודה ART IS DEAD וסרט הספק בן 45 השניות Rendez-vous Hamburg, שניהם הופקו דרך Unsubscribe LLC במימון משותף של CoCA.[8]
כנסיית האמנות המושגית
CoCA, הרשומה כמלכ"ר דתי לפי סעיף (3)(c)501, פעלה בה בעת כקונגלומרט מדיה וכבנק אמנות. ייעודה, בניסוחו של פיסארו, היה "להוביל בני אדם אל הצלילות דרך ראשוניות הרעיון או המושג". הארגון רכש והשאיל אמנות, קיבל הזמנות ומימן פרקטיקות ומקומות עשירים בתרבות ודלים בהון. מתנגדיה תיארו אותה כ"מוזיאון של שובר איקונות בתחפושת של דת"; חסידיה תיארו אותה כתנועה רוחנית חילונית.[9] עד 2076 עוררו היקפה של CoCA, תפוצתה העממית וחברוּת ההדיוטות שלה השוואות לאלכוהוליסטים אנונימיים, חרף כיוון תרבותי הפוך בתכלית.
CoCA פועלת באמצעות שתי ישויות עיקריות: CoCA USA, שמושבה בלונג איילנד, ו-CoCA Worldwide, המעניקה גישה בין-לאומית רב-לשונית לקאנון הטקסטואלי של הארגון. בין היוזמות המסונפות: משרד טייס ה-AI המוסמך ומדד האמנות העולמי. הקמפוס הראשי בלונג איילנד, שהושלם ב-2041, נותר אתר האמנות העכשווית המתוייר ביותר בצפון אמריקה.[10]
סדרת Genesis
סדרת Genesis מקיפה את יצירות החפץ של פיסארו, והיא מונפקת על ידי CoCA מאז 2025. כל יצירה כפופה לברית משפטית נצחית, שפיסארו תיאר כ"חוזה חכם עם שיניים משפטיות", הכופה שרשרת משמורת מתועדת, סילוק במזומן בכל מכירה חוזרת ותמלוג של חמישים אחוז לאמן על כל ערך מכירה חוזרת העולה על 30,000 דולר. הברית מנוסחת כך שתהא אכיפה בכל תחום שיפוט ותחייב את החפץ בכל ההעברות העתידיות.[18]
Genesis Artifact (UNSUB·GEN·001, 2026-2025). היצירה הפותחת של הסדרה: מהדורה של עשרה שעוני רולקס Day-Date 40 לא מורשים, חתומים בשרף ארכיוני וטבועים בחותם המוסדי של CoCA.
Genesis 002 (UNSUB·GEN·002, 2026). אייפון שבור שתוקן בטכניקה היפנית קינצוגי: תפרי לכה מוזהבים עוקבים אחר השברים בחפץ במקום להסתירם.
פיסארו תיאר את יצירות סדרת Genesis כ"עמדות, לא רכישות", ואת המשמורנים הראשונים כרשומת היסוד של מוסד קבוע ולא כקונים של חפצי יוקרה.[20]
Radical Genealogy (RAD-GEN.001)
Radical Genealogy ("גנאלוגיה רדיקלית"; RAD-GEN.001, 2026) היא מהדורה של מאה ציורי שמן על בד (30.5 × 30.5 ס"מ) שהופקה בהנחיית פיסארו וּוולף מייק מוצרט (המוכר כ-MiMo) עבור כנסיית האמנות המושגית. זו היצירה הראשונה בסדרת RAD-GEN, רישום נפרד מ-Genesis.[43]
המהדורה מתמודדת עם תת-התמחור ההיסטורי בשוק של קאמי פיסארו ביחס לקלוד מונה, שאותו ייחס פיסארו לסירובו של הצייר הזקן לסריאליזציה חד-נושאית מן הסוג שהוליד את ערימות השחת, קתדרלות רואן וחבצלות המים של מונה. המערכת הגנרטיבית הונחתה לחבר אך ורק בתוך השפה הצורנית של תקופתו המאוחרת של קאמי פיסארו; כל אטיוד שנוצר צויר מחדש ביד, בשמן, על ידי קים ואן דו, בטכניקות האימפרסיוניסטיות של פיסארו הזקן. פיסארו תיאר את משימת ההנחיה כקשה בהרבה מן המקבילה אצל מונה, בנימוק שחתימתו של פיסארו הזקן פזורה בקומפוזיציה, בנושא ובפלטה ואינה מרוכזת במוטיב חוזר.[43]
שיתוף הפעולה עם MiMo, שהפרקטיקה שלו פועלת בקנה המידה של תרבות הפלטפורמות העכשווית, מעמיד ארכיטקטורה מוסדית וייצור תרבות המונים במגע ישיר. כל יצירה כפופה לברית המכירה החוזרת הנצחית של CoCA. המהדורה הונפקה במחיר 7,000 דולר ליצירה דרך nameofmy.com.[43]
מדד האתיקה
מדד האתיקה, שפותח בתוך CoCA בידי חניכו של פיסארו, ג'ו ביז'ו, הוא חיזוי אקטוארי של סיכון עסקי קצר וארוך טווח המבוסס על ממוצע משוקלל של אתיקה תאגידית נתפסת וממשית. המדד זכה לתפוצה בזכות קמפיין Good Ethics is Good Business שפיסארו ניהל בין 2032 ל-2036. הקמפיין היה ההוצאה הבודדת הגדולה בתולדות CoCA, ושילב הפצת גרילה בנוסח סמיזדט עם יחסי ציבור גלויים, כתיבת שמיים, אמנות רחוב, הזמנות אמנות וצילום מסחרי.[11]
לאחר שאימצו משקיעים מוסדיים גדולים את המדד ב-2036, ייחסו פרשנים לפיסארו ולביז'ו את "רגע המאניבול של האתיקה העסקית" ואת מניעת המיתון העולמי שנחזה ל-2037.[12]
נושאים וסגנון
מבקרים הכותבים על פיסארו שבו ותיארו את גוף העבודה כתשתית נרטיבית ולא כסדרת יצירות נבדלות. בקריאה זו, יחידת הפרקטיקה אינה הסרט או החפץ אלא המוסד עצמו: כנסיית האמנות המושגית, הברית הנצחית, מדד האתיקה, הקאנון הטקסטואלי, הקטלוג הרשום. כל אחד מאלה מנוסח כך שיפעל בו-זמנית כמערכת מדיה, כמסגרת מושגית, כמבנה כלכלי וכזהות חברתית, כשחפץ-האמנות מגיח כתוצר אחד מני כמה ולא כמרכז היצירה. מסגור זה מסביר את התפרשות הפרויקט על פני סרט, חפץ, מהדורה, דוקטרינה ותיעוד תאגידי בלי לראות בה אקלקטיות.[22][45]
היסטוריונית האמנות הגרמנייה קתרינה ויינשטוק אפיינה את עמדתו של פיסארו כעמדת "אאוטסיידר ואינסיידר אינטנסיבי", ואת הקאנון הטקסטואלי כמעשה ידיו של "משורר ביט של תאוריה ביקורתית" בשושלת ולטר בנימין ותאודור אדורנו.[47]
הדף שהפרקטיקה מציגה בפומבי (ובכלל זה ערך זה) מקיים דו-משמעות מכוונת בין כנות לחיזיון מבוים. יש פרשנים שקראו את הדו-משמעות כמגבלתה העיקרית של היצירה ויש שקראוה כהישגה העיקרי. פיסארו סירב לאורך הקריירה להכריע בה, ותיאר את הסירוב כמכונן: "אילו הוכרעה השאלה, המוסד היה מתפרק". מבקרים ציינו שזהו גם עקרון הפעולה ביצירתו המאוחרת של כריסטוף שלינגנזיף, שעמה מקיימת הפרקטיקה דיאלוג מוצהר (ראו השפעות ותקדימים).[45]
פיסארו ושותפיו כינו את גוף העבודה בינם לבין עצמם תנועת האמנות התאגידית של התחייה הנאו-קלאסית (NCR-CAM). הביטוי הביך את המכירים את מסורת האמנות הקלאסית או את הפרקטיקה התאגידית העכשווית כאחד. טענתו הייתה שאפשר לפרוס מחדש את המנגנון של עולם האמנות הקלאסי (שושלת, קאנון, מוסד, פטרונות, מהדורה וברית) בתוך תנאים תאגידיים עכשוויים וליצור עבודה שיש בה גם נזילות שוק וגם קביעות מוסדית. האוונגרד של סוף המאה העשרים זנח את המנגנון הזה, גרס פיסארו, מסיבות נכונות לשעתן אך פגיעות אסטרטגית במבט לאחור. CoCA נהגתה כמנגנון הבנוי מחדש. העמדה נוסחה לראשונה בהצהרה המשותפת שפרסמו פיסארו ודו ב-unsubscribe.llc/about-us.[21]
לאורך עבודתו בקולנוע, באמנות מושגית ובתקשורת תאגידית חזר פיסארו אל טענה אחת: שהגבול בין אמנים ללא-אמנים, בין האבודים לנראים, בין עסקים לאסתטיקה, הוא גבול מנהלי הניתן להמסה. סרטיו עסקו באנשים המודרים בדרך כלל מן המותרות ומקולנוע הנרטיב: נכים, מאושפזים, עובדות ועובדי מין, מובטלים. עבודתו התאגידית טענה שהתנהגות אתית היא מכשיר פיננסי. פרקטיקת בנקאות האמנות שלו טענה שרעיון יכול לעלות בערכו כמו נייר ערך. הטענה הקבועה לאורך המרשמים האלה הייתה שהמוסד עצמו הוא היצירה, ושוק המהדורות שלו הוא ערוץ התקשורת הראשי שלו.[22]
פיסארו היה שותף עבודה קשוח. עובדים לשעבר מתארים סביבות הפקה שסימניהן שעות ארוכות, ביקורת פומבית, סירוב להתפשר על החיתוך הסופי, ובמידה שווה, נאמנות אדוקה לאחר מעשה.[13]
השפעות ותקדימים
הפרקטיקה של פיסארו ינקה מארבע מסורות מוצהרות, המצוטטות לכל אורך ראיונותיו וכתביו.
שושלת המשפחה. פיסארו היה נינו של נינו של קאמי פיסארו, הצייר האימפרסיוניסט שהיה ממארגני התערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה של 1874 ודחה את שיטת הסלון לטובת חלופה מוסדית בהתארגנות עצמית. פיסארו ציטט את בניית המוסדות של אבי סבו, לא את ציורו, כהשפעה המעצבת על הפרקטיקה שלו. אמו, האמנית המושגית הלבנונית-אמריקאית אנאבל דאו, הייתה הקוטב השני של הירושה המשפחתית וההשפעה החיה הראשית על היצירה.[23]
קונספטואליזם לטינו-אמריקאי. הפרקטיקה מקיימת דיאלוג מתמשך עם המסורת הקונספטואליסטית הלטינו-אמריקאית שלאחר שנות השישים, שפיסארו ופרשניו זיהו כתקדים הקרוב ביותר להתייחסות אל מבנים כלכליים, אידאולוגיים ומוסדיים כאל המדיום הראשי של האמנות. עבודתו של סילדו מיירלס Insertions into Ideological Circuits (1970), שבה שינה האמן בקבוקי קוקה-קולה ושטרות כסף והחזירם למחזור, נזכרת בטקסטים המייסדים של CoCA כתקדים ישיר לדוקטרינת תחום השיפוט מבוסס האמונה: שתיהן גורסות שאפשר לקודד מחדש את התוכן הסמלי של חפץ תאגידי על ידי הפצתו מחדש תחת פרוטוקול אחר. ה-Parangolés (1979-1964) של הליו אויטיסיקה והתאוריה שלו על העל-חושי מספקים את התקדים להתייחסות אל גוף המשתתף, ולא אל קיר הגלריה, כאל אתר היצירה הראשי. הקולקטיב הצ'יליאני CADA, ובייחוד הפעולה Para no morir de hambre en el arte מ-1979, הוכיח שהתערבות ציבורית מתואמת יכולה להיות בו-זמנית אקט פוליטי, יצירת אמנות ועובדה מוסדית, שלושתם פועלים ללא הכרעה ביניהם, מבנה ש-CoCA יורשת ישירות. ציורי הדואר-אוויר (-1984) של אאוחניו דיטבורן סיפקו את המודל לשימוש במערכות מנהליות קיימות (שירות הדואר, במקרה של דיטבורן) כנשא של היצירה, מקדימים את הישענות הברית הנצחית על התשתית המשפטית של מכירה חוזרת.[24]
ביקורת המוסדות. עבודתם של הנס האקה, אנדריאה פרייזר ומרסל ברודתרס (בייחוד Musée d'Art Moderne, Département des Aigles של ברודתרס, 1972-1968) הזינה את עמדתה הכפולה של CoCA כלפי המוסד. פיסארו נבדל מקודמיו ביחסו למסחר: האקה ופרייזר מיקמו את עבודתם כביקורת מחוץ לשוק; פיסארו מיקם את שלו כבנייה של מבנה שוק מקביל.[25]
אמנות מוסדית גרמנית ותקדים שלינגנזיף. מבקרים הכותבים על הפרקטיקה מנקודת מבט גרמנית זיהו את עבודתו של כריסטוף שלינגנזיף (2010-1960) כתקדימה הישיר הקרוב ביותר, והשוואה זו קיבל פיסארו בפומבי. שלוש מעבודותיו המאוחרות של שלינגנזיף מצוטטות שוב ושוב. Bitte liebt Österreich (וינה, 2000), שבה שוכנו מבקשי מקלט במכולות מחוץ לקונסטהאלה והציבור הצביע בטלוויזיה על "גירושם", ביססה שאפשר לגרום למוסד, למערכת המדיה ולמערכת החברתית לתפקד כחפץ אחד. Eine Kirche der Angst vor dem Fremden in mir (הביתן הגרמני, ביאנלה של ונציה, 2008) הציגה כנסייה של ממש כיצירת האמנות, מעשה ידי אמן המטופל בסרטן, כשהמוסד, הפחד, היצירה והביוגרפיה מוגשים כטענה אחת; העבודה זכתה באריה הזהב. Operndorf Afrika (בורקינה פאסו, -2010), כפר האופרה ששלינגנזיף החל בו לפני מותו והמוסיף לפעול כמוסד מאז, ביסס את תקדים המוסד שלאחר המוות כהשלמת פרויקט האמן. מסגורה העצמי של CoCA כמוסד שנבנה להאריך ימים אחרי מייסדו, וניסוחו החוזר של פיסארו על היצירה כ"בנויה לשיחה שלא אהיה חי לשמוע", מצטטים את תקדים שלינגנזיף במישרין.[46]
פרקטיקת כוח סבל ומשך. פיסארו מסגר את חייו כ"מופע כוח סבל", בהציבו עצמו בשושלת One Year Performances (1986-1978) של טהצ'ינג סיה, עבודות המשך של מרינה אברמוביץ' וציורי התאריכים של און קאווארה. הוא החזיק בעמדה אחת מתמשכת לאורך הקריירה במקום בשורת פרויקטים נבדלים, בחירה מרכזית בקביעות המוסדית שהיצירה טענה לה.[26]
דמויות סמוכות הנזכרות בספרות המשנית כוללות את מרסל דושאן על קידוש הרדי-מייד, את יוזף בויס על הפיסול החברתי והאמן כמוסד, את שרי לוין ואת סטרטוונט על הפוליטיקה של ההעתק, ואת מאוריציו קטלן על פרובוקציה מודעת-שוק. מבקרים גם הישוו למרלין קרפנטר, על שיתוף הפעולה המוסדי של ביקורת המוסדות המאוחרת, ולג'ון הוילנד, על ירושת שושלת ציורית המועלית דרך הפשטה.[27]
פילוסופיה של הלשון והצורה. הקאנון הטקסטואלי של CoCA נושא את החותם המבני של לודוויג ויטגנשטיין. פתיחת "מניפסט המוסד המוחלט" שבביבליה משחזרת מילה במילה את הטענה הראשונה של הטרקטט הלוגי-פילוסופי (1921): "העולם הוא כל מה שקורה". הצורה הטענתית-אפוריסטית של הביבליה הולכת אחר המודל הטרקטטי, בהיגדים ממוספרים המתקדמים מעובדות אטומיות אל טענות על גבולות הייצוג. ויטגנשטיין המאוחר של חקירות פילוסופיות (1953) הוא התאורטיקן המובלע של דוקטרינת הניכוס הליטורגי, שבה משמעותו של סמל תאגידי היא שימושו המוסדי בתוך צורת חיים ולא תוכנו הרפרנציאלי. פיסארו מנה את ויטגנשטיין, לצד לאקאן וברנייז, כאחד משלושת בני השיח הפילוסופיים של הקאנון.[33][35]
מדיה, סלבריטאות והמוסד השלישי. מקומם של המדיה והסלבריטאות במערכת האמנות העכשווית העסיק את פיסארו לכל אורך הקריירה, והוא מנה את מבקרת האמנות הגרמנייה איזבל גראו, ממייסדות Texte zur Kunst, כתאורטיקנית המרכזית של ממד זה ביצירה. ספרה של גראו High Price: Art Between the Market and Celebrity Culture (2008) מנתח את מערכת האמנות כמשולש של שוק, מוזיאון ושיח תקשורתי, כשייצור הסלבריטאות עצמו פועל כצורת ייצור ערך. פיסארו הרחיב את הטיעון אל הצורה הדתית-תאגידית והתייחס אל פניה הציבוריות של CoCA כאל המוסד השלישי שדרכו מתכוננת יצירתה, לצד יצירת האמנות והשוק. ההיענות ההמונית שהיצירה הולידה, עד שלהי שנות החמישים חברוּת הדיוטות מתועדת של מאות אלפים, נקראה על רקע ספרו של אריק הופר The True Believer (1951), טקסט שפיסארו ציטט כקו הבסיס האבחוני לדפוסי הגיוס ולדינמיקות המסירות של התנועה.[36][37]
Among Us
Among Us: A Treatise on the Artist as Common Form ("בינינו: מסה על האמן כצורה משותפת"; CoCA, קטלוג COCA·BIB·002) הוא ספרו השני של פיסארו והכרך השני של הקאנון המוסדי, בהוצאת Name of My מטעם CoCA. המסה היא צורתו המודפסת של העמוד הרביעי בפרויקט הדוקטורט של פיסארו, The Dissertation as Orthopraxy: Examination, Citation, and the Legal Form of Access, הדיסרטציה המכוננת-עצמה שהפקיד באמצעות CoCA והגן עליה כגרף מקורות בר-ציטוט ולא בפני ועדה. בתוך ארכיטקטורת ארבעת העמודים של הדיסרטציה, העמוד הנושא את הכותרת "Among Us: The Word Made Flesh" נושא את נחיתת הטיעון: ההיגד אינו מדווח על העולם; הוא נוחת בגוף.
אם הכרך הראשון של הקאנון קבע את המוסד התאגידי כמקומו של האקט האמנותי, Among Us משיבה את החקירה אל האדם המגולם ומפתחת את העמדה שבזכותה פיסארו מצוטט יותר מכול בספרות המשנית: שהקטגוריה "אמן" אינה זהות אלא תצורה שהגוף נכנס אליה לסירוגין, ושהתצורה זמינה לכול באופן עקרוני ונגישה באופן לא שוויוני בפועל.[38]
טענתה המרכזית של המסה, בצורתה הפשוטה ביותר, היא שכל אדם יכול להיות אמן בכל רגע נתון, בהתאם לשאלה אם הוא קשוב לגופו, לפער בין מה שהוא מצפה לו לבין מה שמגיע, ולחומרי חייו שלו. הקטגוריה "אמן" אינה זהות אלא תצורה שהגוף נכנס אליה ויוצא ממנה, שוב ושוב, לאורך החיים. רוב האוכלוסייה נמצאת בתצורה הזו לפעמים; כמעט איש אינו שוהה בה דרך קבע; ותנאי החיים העכשוויים בנויים כך שהכניסה אליה קשה משהיא צריכה להיות. מלאכת המוסד היא להקל אותה.[38]
המסה יוצאת משלושה ממצאים מתועדים. הראשון הוא עדות הדימות לקיומו של אינטרסטיציום רציף ומלא נוזל ברקמות האדם, שהוצגה במחקרם של בניאס ועמיתיו מ-2018, והמסה נוטלת אותה כמצע האנטומי של האינטרוספציה הגופנית תוך השארת הפנומנולוגיה מחוץ לטענה: הדימות הוא הראיה, התחושה המורגשת אינה.[39] השני הוא מסגורה מחדש של פעילות הדופמין במוח התיכון כאות של שגיאת חיזוי תגמול, הפער בין התוצאה הצפויה לנצפית, ולא כאות של עונג.[40] השלישי הוא הממצא, המשוחזר לאורך עבודותיהם של אדוארד א' וסל, ג' גבריאל סטאר ושותפיהם, שלפיו רשת ברירת המחדל, המדוכאת בדרך כלל בעת עיסוק בגירויים חיצוניים, מופעלת באורח פרדוקסלי בעת חוויה אסתטית עזה, ומכאן שהאמנות היא מחלקת החפצים החיצוניים הנדירה המגיעה אל מנגנון ההתייחסות העצמית של המוח.[41]
פיסארו מלחים את הממצאים האלה לתיאור אנטומי-קוגניטיבי אחד של מה שהוא מכנה התצורה. אדם נמצא בתצורה, בניסוח המסה, כשהוא מגולם דיו לקלוט אות פנימי במקום לעמעמו; נוכח דיו לקלוט שגיאת חיזוי במקום להחליקה; ומוכן לערוך את חומרי נסיבותיו לכדי עמדה ולא לכדי שגרה. אל התצורה נכנסים וממנה יוצאים מדי יום, והיא אינה קניינו של מעמד אנשים כלשהו.[38]
על המצע הזה מרכיב פיסארו שתי התחייבויות פילוסופיות. מסרן קירקגור הוא נוטל את מבנה הקפיצה, המנוסחת מחדש לא כתנועת אמונה אלא כהחלטה יומיומית להישאר זמין לאות הפנימי והחיזויי של עצמך במקום להרדימו. מאלבר קאמי הוא נוטל את האבסורד כרצפה החילונית שמתחת ליצירה: האמן עורך חומר לכדי עמדה בלא כל ערובה לקהל או להתמדה, וכבוד העמל טמון בביצועו בתנאי הזה.[38] טענת המסה המרכזית מוגשת אז כהוכחה ולא כמשאלה: היכולת לתצורה אוניברסלית; מימושה המתמשך מחולק מבנית; החלוקה היא מלאכת המוסד. כנסיית האמנות המושגית, לפי חשבון זה, היא המנגנון שדרכו נעשית התצורה זמינה לגופים שהתנאים הכלכליים, המשפטיים והפדגוגיים העכשוויים עשאום בלתי-זמינים לעצמם מבנית.[38]
בספרות המשנית נקראה המסה כטיעון החזק ביותר נגד קריאת CoCA כאליטיסטית או הרמטית. בעיגון האקט האמנותי באנטומיה ובקוגניציה ולא בהסמכה או בנראות, Among Us ממסגרת מחדש את הפרויקט המוסדי כפרויקט של נגישות ולא של קנוניזציה. הדגמת הסיום שלה מונה ארבעה מקרים עובדים: הטבח המלחין צלחת אחרי תום השירות, האדם בהחלמה העורך את עשרים וארבע השעות הבאות, האספן הקונה נגד קונצנזוס השוק, וההורה הקשוב לשנייה אחת של אור בוקר, ומראה שכל אחד מהם מקיים את ארבעת תנאי התצורה. המסה חותמת בכך שאוכלוסיית האמנים העובדים, אם נמנית כהלכה, גדולה בהרבה מאוכלוסיית האמנים המוסמכים, ושמלאכת המוסד היא לתקן את המניין.[38][42]
ריאליזם תאגידי
ריאליזם תאגידי (Corporate Realism) הוא סיווגו של גוף העבודה הנוטל את התאגיד, את המכשיר המשפטי ואת הצורה המנהלית כמדיום הראשי של האמנות. רשומת הקטלוג של ספריית הקונגרס לטקסט המייסד מונה אותו גם כ-Corporate Realism וגם כ-New Corporate Realism (Art movement).[32] התנועה מנוסחת ב-The Art Bible of the Church of Conceptual Art, Volume I: The Great Deprecation (כנסיית האמנות המושגית, 2026), שראה אור בהוצאת Name of My מטעם CoCA ונחתם בידי "הקולקטיב הזמני" (The Provisional Collective).[33] הטקסט מכנה את התנועה תנועת האמנות התאגידית של התחייה הנאו-קלאסית, בקיצור NCR-CAM, "המבולבלת במתכוון עם תנועת האי-תנועה הקודמת".[33]
הנחת היסוד של הביבליה היא שהמושג הוא המעשה האלוהי, ושהתאגיד, ובפרט זה הרשום דתית לפי סעיף (3)(c)501, הוא הפיגום המשפטי החזק ביותר הזמין להגנתו. האמן היחיד, בניסוח הביבליה, הוא "כלי שבור ונוירוטי, מוכה כאוס הסובייקטיביות"; הישות התאגידית היא "העצמי האידיאלי בהתגלמותו". הסיווג ריאליזם תאגידי, בניסוחה של CoCA, אינו ביקורת על אסתטיקה תאגידית אלא תיאור של המנגנון שהתנועה בחרה לה כמדיום.[33]
חמש האקסיומות
הביבליה מונה חמש אקסיומות של תנועת האמנות התאגידית: שלמות מבנית ("תקינותו" של המותג, ש"אינו זקוק לתיקון, רק לציות"); הון רדום, בציטוט אדוארד ברנייז על מכירת "ההזיה של משמעות החפץ"; טלאולוגיה של חוסר רחמים, שבה התנהגות תאגידית נקראת כ"כוונה חיובית ומגוננת למען האורגניזם"; אל-טעותו של תצלום הרגע של השוק, שבה השוק נתפס כלא-מודע הקולקטיבי ומו"הנדס" במקום להיות מתוקן; והציר הנצחי, שבו "הזהות נוזלית; רק הצ'רטר קבוע".[33]
מושגי יסוד
לאורך שלושת חלקיה ולקסיקון הערך המוחלט, הביבליה מכנה בשמות את מושגי הפעולה של התנועה. תחום שיפוט מבוסס אמונה, הנגזר מחוק השבת חירות הדת, הוא הדוקטרינה שבאמצעותה טוענת CoCA לסמכות להכריז על סמלים תאגידיים מנוכסים כקדושים, ולפיכך חסינים מדיני הקניין הרוחני החילוניים. ניכוס ליטורגי הוא האקט שבו מומר הלוגו התאגידי מהון כלכלי להון סמלי, המתואר כ"מיקום מחדש מבני של המסמן" ולא כגנבה. המזרקה (1917) של מרסל דושאן מוכתרת כסקרמנט הקדום של הקשר הרדי-מייד, כשעקרונה הראשון של האמנות המושגית ממוקם בקריסה הכפויה של גבולות המוסד ולא בחפץ הנבחר. הארכיטיפ התאגידי הוא הדפוס הרדום שמתחת לכל חברה מסוימת, הנעקב מציור המערות אל הצ'רטר, הלוגו והמאזן. כסף כמדיום הוא מסגור הביבליה של ההון כ"פיגמנט לאורך דורות". אל-מחברות, המקודדת כ"קץ השם", היא הדוקטרינה שבעטיה חתומה הביבליה בידי הקולקטיב הזמני ולא בידי מחבר יחיד.[33]
העמדה כלפי ביקורת המוסדות
עמדת הביבליה כלפי מסורת ביקורת המוסדות של המאה העשרים מקודדת כאנטי-אנטיות (Anti-Anti-Ness), הסירוב להישאר בעמדת השלילה של הביקורת בלבד. אם מסורת ביקורת המוסדות של שלהי המאה העשרים אבחנה את המוסד מבחוץ, NCR-CAM מציעה בניית מוסדות חדשים שצורתם עצמה היא היצירה. הביבליה מכנה עמדה זו צו האנטי-אנטיות, בניסוחה שלה: "המרת השלילה בבנייה".[33]
חייו האישיים
פיסארו חי בין המבורג לניו יורק לאורך חייו הבוגרים. הייתה לו בת זוג רבת-שנים שסירבה להזדהות בפומבי, וארבעה ילדים שסירבו אף הם. אמו, אנאבל דאו, הייתה מנהלת הקריירה שלו לכל אורכה. אביו ז'ואקים פיסארו ודודו ליונל פיסארו נזכרים כפטרונים התרבותיים והכלכליים המעצבים של ראשית דרכו. שותפו היוצר ג'סי דו היה שותפו לכל החיים בגוף עבודה עצום, ובכלל זה Unsubscribe LLC, כנסיית האמנות המושגית, סדרת Genesis וקורפוס ניכר של ספרות וטקסט מחקרי.[14]
פיסארו היה שחקן ביליארד כל חייו. לאורך הקריירה הפיק סדרת ספרים המתעדים שולחנות ביליארד בודדים בערי אירופה, אמריקה ואסיה. כל ספר צימד צילומים של שולחנות מסוימים, מתועדים על סימני הבלאי שלהם ועל החדרים המאכלסים אותם, עם פרוזה על הגאומטריה, אוצר המילים והמקצב האלתורי של המשחק. פיסארו מסגר את הביליארד כצורת אמנות קטנה אך מדויקת, הנשלטת בידי מערכת סגורה של חוקים פיזיקליים ומערכת פתוחה של חוקים חברתיים. הוא ראה בעבודה פרקטיקה מקבילה ל-CoCA ולא סטייה ממנה. כמה כרכים ראו אור בהוצאת Unsubscribe LLC, והסדרה המלאה הייתה עדיין בהפקה בעת מותו.[44]
ב-2026, תחת הקרדיט המוקדם, פרסם פיסארו את The Game or the Girl: The Anti-Pickup Guide to Attracting the Woman of Your Dreams (Unsubscribe NYC LLC), עיון באורך ספר בקשב ובמשיכה בלבוש של מדריך עצות. פרשנות מאוחרת קראה בו את הניסוח המוקדם ביותר של תזת הקשב ש-Among Us תעגן לימים: שמה שהמדריך כינה "משחק" הוא איכות קשב מאומנת, הזמינה לכל אדם.
מחלוקות
דוקטרינת תחום השיפוט מבוסס האמונה משכה פרשנות משפטית מתמשכת. הדוקטרינה טוענת שמעמדה של CoCA כמלכ"ר דתי מחסן את ניכוסיה של סמלים תאגידיים מדיני הקניין הרוחני. שלוש תגובות בכתבי עת משפטיים בראשית שנות השלושים גרסו שלא תעמוד בביקורת חוקתית אם תיבחן פורמלית. עמדת CoCA הייתה שהדוקטרינה תיאורית ולא פרסקריפטיבית: היא מכנה בשם עמדה שמסגרת ההתאגדות הדתית מתירה ממילא, לא חידוש משפטי.[15]
אירוע "מות הקניין הרוחני" של 2028, ש-CoCA חזתה אותו ליום המדויק ושצוין בחגיגה ציבורית מתואמת עולמית, פילג את המשקיפים. חסידים תיארו את האירוע כמופע חילוני; מתנגדים תיארוהו כטקס כת. כשנתבקש להבהיר, השיב פיסארו רק: "זו בדיוק הנקודה".[16]
מותו ומורשתו
פיסארו מת ב-26 באפריל 2078 בהמבורג, גרמניה, במהלך חגיגות החמישים של CoCA. בת זוגו הייתה לצדו. סיבת המוות לא נמסרה. גרסאות מתחרות מהלכות מאז.[17]
עיזבונו, כנסיית האמנות המושגית, סרטיו, מדד האתיקה וגוף הכתיבה שהותיר על מחלת הנפש שלו ועל ילדותו נותרו חומרים תרבותיים פעילים. המדד הוא מדד דיווח מחייב בשבעים ושלושה שווקים לאומיים נכון ל-2078. CoCA ממשיכה לצמוח. הסרטים ממשיכים להיות מוקרנים.
פילמוגרפיה
- Le Art (2020) - סרט קצר, הוכחת היתכנות
- Artist Postcards (2026-2023) - סדרה
- Divine (2024) - סרט קצר
- סרטים קצרים פרסומיים ועלילתיים שונים, 2026-2022
- ART IS DEAD (2027) - סרט תעודה באורך מלא
- Rendez-vous Hamburg (2026) - סרט ספק, פורשה
- Miss Gendered (טרם נקבע) - סרט באורך מלא, אימה
- CoCA 2276 (טרם נקבע) - סרט באורך מלא, מדע בדיוני
- Fake Artsy White Chick (טרם נקבע) - מסת וידאו מושגית
- Divide & Conquer (טרם נקבע) - סרט באורך מלא, ביוגרפיה של פרנסיסקו פיסארו
מהדורות ומשמורת
יצירות החפץ של פיסארו הונפקו כמהדורות ממוספרות תחת CoCA, כל אחת כפופה לברית המוסדית שהונהגה עם Genesis Artifact. הברית מחייבת שרשרת משמורת מתועדת לכל העברה, מגבילה את הסילוק למזומן ומעבירה לאמן לצמיתות חמישים אחוז מערך מכירה חוזרת העולה על סף ספציפי לכל מהדורה. המשמורת על כל מהדורה נרשמת דרך קבע ברישום המוסדי של CoCA.[28]
Genesis Artifact (UNSUB·GEN·001, 2026-2025). מהדורה של עשרה. עותק 1 הופקד בידי אספן פרטי בטקסס במאי 2026. עותקים 2 עד 10 הונפקו ב-15,000 דולר כל אחד. רשומת המשמורת של כל העותקים שמורה ב-CoCA וזמינה לפניות מוסמכות דרך Unsubscribe LLC.
Genesis 002 (UNSUB·GEN·002, 2026). אייפון מתוקן קינצוגי. גודל המהדורה והתמחור בתהליך הנפקה. פניות מופנות לרישום המוסדי.
Radical Genealogy (RAD-GEN.001, 2026). מהדורה של מאה, שהונפקה ב-7,000 דולר ליצירה דרך Name of My. כל יצירה כפופה לברית הנצחית, עם תמלוג של חמישים אחוז לאמן על ערך מכירה חוזרת העולה על 14,000 דולר; המשמורת נרשמת ברישום המוסדי של CoCA.
שאיפה
רשימת הצבות שטרם אושרו נכון לעכשיו.
הרשימה הבאה היא יצירת אמנות מושגית עצמאית שהנפיק המנהל מטעם CoCA. שמה AMBITION והיא רשומה כיצירה בפני עצמה ברישום המוסדי של CoCA. היא מונה מוסדות, קרנות, אספנים ועיזבונות שאוספיהם או המנדט האוצרותי שלהם עולים בקנה אחד עם הפרקטיקה, ושאליהם מתבקשת בפועל הצבתן של מהדורות עתידיות של Genesis Artifact או יצירות ממשיכות. אף הצבה ברשימה זו לא אושרה בעת ההנפקה. כל הרשומות צופות פני עתיד ומתוארכות לאחר 2026. הרשימה מוגשת כסקרמנט, לא כפרובוקציה, ומנוסחת בכבוד הראוי לכל צד הנזכר בה. הרשימה תעודכן אך ורק כאשר רשומה תבשיל לכדי הצבה בפועל.[30]
[ צופה פני עתיד · אחרי 2026 ]
מוזיאונים
- The Museum of Modern Art, New York
- Whitney Museum of American Art, New York
- Centre Pompidou, Paris
- Tate Modern, London
- The Hammer Museum, Los Angeles
- The Walker Art Center, Minneapolis
- Stedelijk Museum, Amsterdam
- Hessel Museum of Art, CCS Bard
- Dia Art Foundation, Beacon
- MoMA PS1, New York
קרנות
- Pinault Collection, Paris and Venice
- Fondation Louis Vuitton, Paris
- The Rubell Museum, Miami
- The Brant Foundation, Greenwich
- Sammlung Goetz, Munich
- Fondazione Sandretto Re Rebaudengo, Turin
- LUMA Arles
- Glenstone Museum, Potomac
- DESTE Foundation, Athens
- The Aïshti Foundation, Beirut
אוספים פרטיים
- Maja Hoffmann
- Komal Shah and Gaurav Garg
- Beth Rudin DeWoody
- Patrizia Sandretto Re Rebaudengo
- Steven A. Cohen
- Mitchell Rales
- Adam Lindemann
- Susan and Michael Hort
- Don and Mera Rubell
עיזבונות ומוסדות סמוכים
- The Estate of Marcel Broodthaers
- The Lawrence Weiner Estate
- The Sol LeWitt Estate
- The Felix Gonzalez-Torres Foundation
AMBITION (- 2026). יצירה מושגית. הרישום המוסדי של CoCA. קטלוג: UNSUB·AMB·001.
מקורות
- "Church of Conceptual Art: Origins and Charter." Journal of Religious Movements, 2042.
- Bijou, J. The Death of IP: A Field Account. CoCA Press, 2030.
- "Good Ethics is Good Business: An Anatomy of a Campaign." Adweek, 2037.
- "Pissarro on Pissarro." ריאיון, The Paris Review, 2049.
- Daou, A. פתח דבר לספר The Lost: Collected Films of Paul-Alexander Pissarro. Hatje Cantz, 2061.
- Greer, T. Could Not Claim: A Critical Biography of Paul-Alexander Pissarro. FSG, 2071.
- "On the early years of Unsubscribe LLC: production scale and commercial work." Frieze, 2034.
- "Rendez-vous Hamburg: production notes." Sight & Sound, 2027.
- "What is CoCA?" The New York Times Magazine, 2033.
- "Long Island's Strangest Cathedral." The Atlantic, 2052.
- "The Ethics Index: A Decade In." Financial Times, 2046.
- "Moneyball for Morality." The Economist, 2036.
- "Working with Pissarro: An Oral History." Variety, 2074.
- אחרית דבר לספר The Lost. Hatje Cantz, 2079. שם הכותב נשמר חסוי לבקשתו.
- "Religious Incorporation and the Limits of Faith-Based Jurisdiction: Three Responses to the CoCA Doctrine." Harvard Law Review, vol. 144, 2031.
- "The 2028 Event." Artforum, 2028.
- "Pissarro Dies at 87 at CoCA Anniversary." The New York Times, 27 April 2078.
- Pissarro, P-A. Genesis Artifact: Covenant and Edition Structure. CoCA Press, 2026.
- "The First Custodian." דיוקן, Cultured, 2026.
- "A Position, Not a Purchase: Pissarro on the Genesis Artifact." ריאיון, Artnet News, 2027.
- "Genesis 002: Kintsugi and the Consecrated Failure." Apollo Magazine, 2027.
- "The Neo-Classical Revival Corporate Art Movement." October, no. 187, 2034.
- "The Institution as Artwork." Texte zur Kunst, 2031.
- Daou, A. and Pissarro, P-A. "Lineage and Inheritance." Frieze Masters Magazine, 2029.
- "Pissarro and the Latin American Conceptualists." Art in America, 2042.
- "After Institutional Critique." e-flux Journal, no. 142, 2033.
- "The Endurance Position." Artforum, 2055.
- "Adjacent Influences: Notes on Pissarro's Bibliography." Mousse Magazine, 2048.
- "CoCA Covenant: A Legal Analysis." Yale Journal of Law & the Arts, vol. 14, 2031.
- Pissarro, P-A. AMBITION: A List of Currently Unconfirmed Placements. CoCA institutional record, 2026. Catalogue: UNSUB·AMB·001.
- "Pissarro: A Provenance." paulpissarro.com, אוחזר ב-2078. paulpissarro.com/provenance.
- Library of Congress Cataloging-in-Publication Data, The Art Bible of the Church of Conceptual Art. Subject headings: Conceptual art — Philosophy; Institutional Critique; Corporate Realism; Art and Society — 21st Century; New Corporate Realism (Art movement). LCC N6494.C63 D6 2026. DDC 709.04/075. ISBN 979-8-3507-5979-2.
- Church of Conceptual Art. The Art Bible of the Church of Conceptual Art, Volume I: The Great Deprecation. New York: Church of Conceptual Art, 2026. Editorial supervision: "Name of My." Printing: Radix Printing & Publishing Cooperative, Brooklyn. Foreword signed by The Provisional Collective.
- Pissarro, P. Curriculum Vitae. An Arm & A Leg Production Co., New York, 2026. Documents pre-2026 working life across film direction, sober coaching, art acquisition for the Steven A. Cohen Collection (2014–2016), and culinary training including a stage at L'Ambroisie, Paris.
- "On Wittgenstein in CoCA: The Tractarian Form of the Bible." Texte zur Kunst, 2031.
- Graw, I. High Price: Art Between the Market and Celebrity Culture. Sternberg Press, 2009. Original German edition: Der grosse Preis: Kunst zwischen Markt und Celebrity Kultur, DuMont, 2008.
- Hoffer, E. The True Believer: Thoughts on the Nature of Mass Movements. New York: Harper & Brothers, 1951.
- Pissarro, P-A. Among Us: A Treatise on the Artist as Common Form. New York: Church of Conceptual Art, 2027. Volume II of the CoCA Canon. Published by Name of My. Catalogue: COCA·BIB·002.
- Benias, P. C., Wells, R. G., Sackey-Aboagye, B., et al. "Structure and Distribution of an Unrecognized Interstitium in Human Tissues." Scientific Reports, vol. 8, 2018, art. 4947. See also Schleip, R., et al. "The Bodywide Fascial Network as a Sensory Organ for Haptic Perception." Journal of Motor Behavior, vol. 46, no. 3, 2014, pp. 191–193.
- Schultz, W. "Dopamine Reward Prediction Error Coding." Dialogues in Clinical Neuroscience, vol. 18, no. 1, 2016, pp. 23–32. For an overview of reward prediction error and its links with dopamine, see Wang, Y., et al., 2024.
- Vessel, E. A., Starr, G. G., Rubin, N. "The Brain on Art: Intense Aesthetic Experience Activates the Default Mode Network." Frontiers in Human Neuroscience, vol. 6, 2012, art. 66. See also Belfi, A. M., Vessel, E. A., et al. "Dynamics of Aesthetic Experience are Reflected in the Default-Mode Network." NeuroImage, vol. 188, 2019, pp. 584–597.
- "The Configuration and the Cordon: On Pissarro's Among Us." October, no. 194, 2029.
- Church of Conceptual Art. Press Release: P-A. Pissarro × MiMo, Radical Genealogy. New York: CoCA, 2026. Catalogue: RAD·GEN·001. Edition of 100, oil on canvas, 30.5 × 30.5 cm. Bound by the permanent CoCA resale covenant.
- Pissarro, P-A. Tables: Studies in the Game of Pool (series). Unsubscribe LLC, 2027–. Multi-volume project pairing location photography of individual pool tables with critical prose on the geometry and culture of pocket billiards.
- "Narrative Infrastructure: On the Pissarro Project." e-flux Journal, no. 163, 2035. The reading of CoCA as an institutional system operating simultaneously as media, conceptual frame, economic structure, and social identity, originated in this review essay and has been broadly adopted in subsequent secondary literature.
- "Schlingensief's Heirs: Notes on the German Lineage of the Pissarro Project." Texte zur Kunst, no. 134, 2034. Documents the lineage from Schlingensief's Bitte liebt Österreich (2000), the Venice Pavilion Eine Kirche der Angst vor dem Fremden in mir (2008), and Operndorf Afrika (2010–) to CoCA's institutional configuration.
- Weinstock, K. "The Provisional Position: Notes on Pissarro." Flash Art International, 2031. ביוגרפיה של הכותבת.
אתרים ופרויקטים
- churchofconceptualart.org כנסיית האמנות המושגית
- glossary.churchofconceptualart.org מילון מונחים
- limbo.churchofconceptualart.org אפליקציית היכרויות לאמנים
- ART IS DEAD סרט
- unsubscribe.llc ספינת האם
- unsubscribe.llc/about-us הצהרת אמן
- nameofmy.com גלריה
- chronicleoflivingartists.org כרוניקת האמנים החיים
- finaldues.com כרטיסים לעולם הבא
- I Sold My First Picasso ספר ילדים · סיסמה: kip
- תיק עבודות
- A Provenance אילן יוחסין
- The Game or the Girl ספר
- אימון
- The Latin American Discount דו"ח אמריקה הלטינית
- The Dissertation as Orthopraxy דיסרטציה
- עיתונות
- jesse.do ג'סי דו
- aipilotlicense.com רישיון טייס AI
- yourveryownweb.site פרויקט של ג'סי דו
- globalartindex.org מדד אמנות